פלאפון תקשורת בע"מ נ' קובני

החלטה

מונחת בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, אשר הוגשה לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

תמצית טענות הצדדים

המשיבה (התובעת) הינה חברה המעניקה שירותי רדיו, טלפון נייד והתקשרה עם המבקש בהסכם למתן שירותים למבקש. לפי ההסכם ביניהם, התחייב המבקש לשלם למשיבה עבור הציוד אשר רכש ממנה ועבור השימוש במכשירי הטלפון הסלולארי, הכל לפי חשבונות תקופתיים אשר יומצאו לו מפעם לפעם. לטענת המשיבה, הוראת הקבע לתשלום חשבונות המשיבה לא כובדה והמבקש נותר חייב לה סך של 6,272 ₪ בגין שימוש בשירותי המשיבה וסך נוסף של 3,437 ₪ בגין רכישת ציוד. מאחר וההתראות למבקש לא הועילו, הוגשה תביעה זו במסגרתה הוא נתבע לשלם את החוב האמור, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות גבייה, ובסך הכל - 10,451 ₪.

המבקש הגיש התנגדות לביצוע התביעה. לטענת המבקש, בעת התקשרותו עם המשיבה, העלה נציג המשיבה בכתב יד את הסכומים אותם אמור לשלם המבקש, אך בפועל הוא חויב בסכומים גבוהים בהרבה. עוד טוען המבקש כי המשיבה לא עמדה בהתחייבותה הכתובה לתת לו זיכויים בחשבונו וכי המשיבה פעלה בחוסר תום לב כאשר חייבה אותו בגין מכשירים שרכש בסכומים העולים על אלו להם התחייב נציגה. המבקש מוסיף וטוען כי המשיבה הודתה בטעותה אך בפועל המשיכה לחייבו בסכומים לא נכונים.

במהלך הדיון בהתנגדות, ויתרה המשיבה על חקירת המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

בסיכומיו, טען המבקש כי בשיחה עם מרכז השירות של המשיבה הסכימה נציגת המשיבה להשיב לו 800 ₪ ועוד טען כי לאחר עשרה חודשים בדק החשבונות וגילה שהמשיבה לא עומדת בהתחייבויות נציגה. המבקש הוסיף וטען כי גילה שהוא מחויב בגין 5 מכשירים אף ששלושה מהם בוטלו.

המשיבה מאידך, טענה בסיכומיה כי המחלוקת נסבה על עלות המכשירים. לטענתה, אכן נאמר למבקש כי עלות המכשירים תהיה 0 ₪ אך זאת כאשר הזיכוי מתבטא בזמן אוויר, שלכן ניתן לראות בחשבונות חיוב וזיכוי. המשיבה הוסיפה והבהירה שהמבקש חויב בגין שיחות לפי החשבוניות ובעמלות יציאה לפי ההסכם.

בתום הדיון ניתנה לצדדים ארכה להידבר ולהגיע להסכמה אשר תייתר את ההחלטה בהתנגדות. בהתאם להודעת המשיבה מיום 14.7.10, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה ולפיכך נדרשת החלטה זו. להודעתה צירפה המשיבה טענות נוספות בלא היתר ומובן שלאלו לא יהיה כל משקל בקבלת החלטה זו.

דיון

מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של דיון בהתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב עול ההוכחה המוטל על המבקש מצומצם. המבקש איננו נדרש בשלב זה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתיק העיקרי. די לו למבקש בשלב זה להראות כי יש בידיו טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית התביעה. מאידך, חייב המבקש להיכבד ולפרט את טענותיו. טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן.

כאשר בוחנים את טענות ההגנה של המבקש, אין מפלט מהתחושה שאלו אינן אלא טענות כוללניות ולא מפורטות. המבקש טוען כי חויב בסכומים העולים על המוסכם עימו ואף מצרף תרשומת בכתב יד לתמיכה בטענתו. מאידך, המבקש איננו טורח לפרט אם טענתו מתייחסת למלוא החיוב בגין השיחות, אולי רק לחלקו, אולי לסכום אחר. אין בבקשה כל פירוט של הטענה. כך גם ביחס לטענתו לעניין הזיכויים. אילו זיכויים טוען המבקש שהובטחו לו? אילו זיכויים ניתנו? גם לכך – אין כל מענה. כך גם יתרת טענותיו – כלליות וסתמיות.

תקנה 210 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסמיכה את בית המשפט להתנות מתן רשות להגן בהפקדת ערובה. התנגדות הלוקה בחוסר בהירות ובחוסר פירוט, התנגדות אשר אך כפסע מדחיתה על הסף, הינה מקרה מובהק לשימוש בסמכות זו וזה המצב בעניין דנא.

במצב זה ראוי היה לדחות את ההתנגדות בהיעדר פירוט. על אף זאת, מאחר והמבקש איננו מיוצג ואפשר והתקשה בניסוח טענותיו, אני סבור שמן הראוי בכל זאת ליתן לו הזדמנות להוכיח טענותיו ובלבד שתופקד על ידו ערובה מתאימה למקרה שהתביעה תתקבל.

במצב זה הנני מורה כדלהלן:

המבקש יפקיד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, סך של 10,000 ₪ ובאם יעשה כן תינתן לו רשות להתגונן בטענות המפורטות לעיל.

הדיון יתקיים בפסים של סדר דין מהיר. בתוך 60 יום תגיש המשיבה את כל המסמכים שיש לצרף לכתב תביעה בסדר דין מהיר. בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי המשיבה יגיש המבקש את כל המסמכים שיש לצרף לכתב הגנה בסדר דין מהיר. בתוך 45 יום ממועד הגשת מסמכי המבקש יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. כל זאת, כמובן, בכפוף להפקדת הערובה כאמור שאם לא תופקד – תידחה ההתנגדות.

קדם משפט יתקיים ביום 13.2.11 בשעה 16:30.

הוצאות הבקשה והדיון בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ יקבעו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, ח' אב תש"ע, 19 יולי 2010, בהעדר הצדדים.